סמים והישגים ספורטיביים

עם סיום אולימפיאדת בייג’ין לא יוצאת לי מהראש התמונה של אוסטיין בולט מסיים את ריצת ה- 100 מטרים ויותר מהתוצאה המרשימה של 9.69 שניות אני לא נרגעת מכך שהוא לא נתן את כולו בסיום הריצה ורץ עם שרוכים פתוחים כמו אומר: “קטן עליי”. שבירת שיא עולם שלו ב- 200 מטר יומיים לאחר מכן גררה אחריה דיבורים על סמים. הדבר החשוב בספורט תחרותי הוא להביא את הספורטאי לשיא היכולת שלו, מכל הבחינות, בתאריך מסוים. נראה כי  מיצוי הגנטיקה המדהימה של בולט היה בעיתוי המתאים. ואכן, עברו כבר מספר ימים ובולט לא נפסל וגם אם הוא נטל סמים כפי שרבים חושים אז באופן יחסי לכך שכולם נוטלם סמים הוא עדיין עילוי. ידוע כי מרקחת הסמים מהירה הרבה יותר מהיכולת של רשויות הספורט להתחקות אחרי ייצור סמים חדשים.
 בשנת 1988 באולימפיאדת סיאול, בן ג’ונסון קבע שיא עולם של 9.79 שניות ב- 100 מטרים ואחרי 24 שעות נפסל כשהתגלה בבדיקות כי הוא נטל סטרואיד אנבולי. באותה השנה פלורנס גריפית שהייתה 3 פעמים אלופה אולימפית ושיאנית בריצות 100 ו- 200 מטר מתה מוות פתאומי בעקבות נטילת סמים לאורך השנים.
נטילת סמים בספורט שיוחסה יותר לענפי הכוח אינה פוסחת גם על הענפים האירוביים, כל שנה אנו זוכים לכותרות תקשורתיות על נטילת סמים בקרב מתחרי טור דה-פראנס.
 חוקר פיזיולוגי מאוניברסיטה בארה”ב המציא זריקה המעלה מסת שריר במטרה לעזור לחולי ניוון שרירים לשמר מסת גוף ובכך לאפשר להם להישאר במצב תפקודי תקין וליהנות מאורח חיים כמה שיותר נורמלי. בעקבות המידע על המצאתו זו הוצף החוקר בבקשות רבות ממאמני ספורט ומספורטאים מכל העולם על מנת שיספק להם את הזריקה וכל זאת במטרה לשפר ביצועים ספורטיביים. נראה כי ספורטאים יעשו הכל בכדי לזכות בתהילת עולם. במחקר שערך דר’ בוב גולדמן, 195 ספורטאים מתוך 198, ברמות הגבוהות בעולם ענו באופן חיובי על השאלה אם ייטלו סמים בידיעה שהם לא ייתפסו. וכשנשאלו אם הם ייקחו סמים וינצחו בכל התחרויות במשך 5 שנים אך בידיעה שהם ימותו מיד לאחר מכן, יותר ממחצית הנשאלים ענו באופן חיובי.
 בנוסף לאמצעים פרמקולוגיים כגון סמים המסייעים לספורטאים בשיפור ביצוע ספורטיבי ישנם גם אמצעים פיזיולוגיים, תזונתיים ופסיכולוגיים כמו גם ציוד ומכשור וביגוד כפי שראינו באולימפיאדת בייג’ין בה נשברו שיאי עולם בזה אחר זה בבריכת השחייה, שבירת שיאים המיוחסת לשימוש בחליפת השחייה של חברת “ספידו”.
השימוש בסמים מתבצע בשתי אפיזודות. שימוש בסמים אנבוליים נעשה בתקופת האימונים במטרה להביא לשיפור וזירוז תהליכים. שימוש בסמים ממריצים (מעוררים) ובחומרים משככי כאבים נעשה בסמוך לתחרות ומטרתם להביא לשיפור מיידי של היכולת בתחרות עצמה.
יש אמצעים פרמקולוגיים (חומרים ותרופות) שחל איסור מוחלט להשתמש בהם ויש חומרים שהשימוש בהם נתון להגבלות מסוימות. חומרים ותרופות אסורים כוללים: ממריצים, משככי כאבים, חומרים אנאבוליים, חומרים משתנים, הורמון הגדילה ואריתרופויטין.
 חומרים ממריצים נלקחים סמוך לתחרות ומגבירים יכולת תחרותית על- ידי עירנות, דחיית עייפות, הגברת קצב לב וזרימת דם לשרירים, זירוז הפעילות של כל מערכות הגוף והעלאת הביטחון העצמי והאגרסיביות. חלק מההשפעות השליליות של הממריצים הן הפרעות בפעילות הלב ובנשימה ושימוש כרוני בהם גורם לנזק בכלי דם במוח ולפסיכוזה.
חומרים משככי כאבים מעלים את סף הכאב ומכאן הספורטאי יכול להמשיך באימונים מה שמוביל להחמרת המצב, לפגיעות ספורט ולנזק בריאותי. שימוש בחומרים אלו עלול לפתח תלות והתמכרות.

 השימוש בחומרים אנאבוליים הנקראים סטרואידים אנאבוליים הוא השכיח ביותר. מבנהו הכימי דומה לטסטוסטרון (הורמון מין זכרי). השפעתו היא בגירוי בניית שריר ובהתפתחות תכונות זכריות. שימוש מתמשך או חוזר ונשנה בחומרים אלו מביא להגברת האימונים ומאפשר לספורטאי להתאמן בעומסים גבוהים מאלו להם הוא מסוגל באופן טבעי. בנוסף, החומרים גורמים להאצה בהתאוששות ומאפשרים בנייה מהירה מחדש, ושני אלו גורמים לעליה במסת שריר ובכוח שריר. תופעות הלוואי של חומרים אלו הינן רבות ובין השאר פגיעה בתפקודי כבד וגידולים סרטניים בכבד, נזק ללב ולעורקים הכליליים (כלי הדם בלב), בעיות התנהגותיות ונפשיות כגון מניה- דפרסיה ופרנויה ותפקוד שכלי לקוי. בקרב נשים וגברים תתרחש פגיעה בפעילות ההורמונלית הטבעית שלה השלכות רבות.
 מטרתם של חומרים משתנים הינו הפחתה במשקל גוף לפני תחרויות, בעיקר בענפי ספורט קטגוריאליים כגון ג’ודו בהם המשקל הינו קריטי. שימוש נוסף הוא בטשטוש עקבות של חומרים אסורים אחרים שנלקחו על-ידי הספורטאי היוצאים בשתן. תופעות לוואי של חומרים משתנים הם:הפרעה לתפקוד השרירי, כאבי שרירים ופגיעה בתפקוד הלב, הפרעות בויסות חום הגוף, עייפות וכאבי בטן.
 שימוש בהורמון הגדילה פופולרי בקרב אצנים וספורטאים בענפי כוח וגורם להגדלת מימדי הגוף, מסת השריר ולהקטנה במסת השומן. שימוש בהורמון זה מביא להתאוששות מואצת בין האימונים ומאפשר לספורטאי להוסיף יחידות אימון עצימות. התופעה הבולטת ביותר בשימוש בהורמון הגדילה במינון יתר היא אקרומגליה (ענקות בעברית) שביטויה הוא גדילת יתר של איברים, עצמות ורקמות בגוף. תופעות נוספות הן: סוכרת, מחלות לב ובלוטות התריס, ירידה בתשוקה המינית ובתוחלת החיים. בקרב נשים מתן הורמון גדילה מביא להפרעות במחזור החודשי.
 אחרון בסדרת החומרים האסורים לשימוש הינו אריתרופויטין המביא לייצור מוגבר של תאי דם אדומים ובכך מבטיח עליה בנשיאת חמצן אל הרקמות הפעילות בזמן הפעילות, מה שמאפשר הגברת מטבוליזם אירובי ומכאן שיפור בביצועי סבולת כגון: רכיבה, טריאתלון, ריצה. הסכנות שבשימושו הם עצירת זרימת דם ללב או למוח הגורמים לאוטם שריר הלב, לשיתוק או למוות מוחי.
סמים המותרים לשימוש עם הגבלות (לפי הועד האולימפי) הם חומרים להרדמה מקומית, משככי כאבים ונוגדי דלקת הניתנים בזריקה או במשחה ועל הספורטאי חלה חובת דיווח בפני הרשויות המתאימות על השימוש בו.
שימוש באלכוהול משפר יכולת ספורטיבית על- ידי הקטנת עכבות והגברת תעוזה. השפעות שליליות שלו הם במערכת העצבים: פוגע ביכולות גופניות כגון קואורדינציה, שיווי משקל ויכולת הדיוק. משפיע על הראיה ומגדיל זמן תגובה. בנוסף, מגביר השתנה ובכך מגדיל את הסיכוי להתייבשות, מקטין ערנות ומגביר לחץ דם. תופעה נוספת היא שהוא מאט שחרור גלוקוז מהכבד מה שאיננו רוצים שיקרה בזמן מאמץ .

 שימוש במריחואנה גורם להתרוממות רוח ולהרגשת רוגע ובכך מפחית את הלחץ הנפשי בעונת התחרויות. ביטוי לשימוש הוא שינויים קיצוניים במצבי הרוח. תופעות נוספות הן: רעד, בחילות, כאבי ראש, פגיעה בזיכרון לטווח קצר, ירידה בכוח שריר וירידה בקואורדינציה מוטורית. בשימוש ממושך ישנה פגיעה בתפקוד הריאות שהינה בלתי הפיכה.
הקפאין שייך לסמים המעוררים ומטרתו דחיית עייפות. שימוש בקפאין נפוץ מאוד בקרב כלל האוכלוסייה ובקרב ספורטאים חובבנים ומקצועיים כאחד. מקור נפוץ לקפאין הוא בשתיית קפה ומשקאות אנרגיה הנמכרים בכל מקום. קפאין זמין גם בתה, משקאות קלים כגון קולה ובשוקולד. הקפאין גורם לחשיבה מהירה, להגברת פעילות מוטורית ולעליה ביכולת שריר ובסה”כ מביא לשיפור בביצועי סבולת. הקפאין מוכר גם כגורם לשחרור חומצות שומן מרקמות השומן אל זרם הדם ובכך חוסך שימוש בגליקוגן (מאגר פחמימות בשריר) ודוחה עייפות. חשוב לציין כי למרות יציאה מוגברת של שומנים אין הוכחות לכך שיש שימוש מוגבר בהם בזמן פעילות. בנוסף,כיוון שישנה הסתגלות של הגוף לקפאין, יש צורך להעלות את מינון השימוש עד לכמות בלתי סבירה ובלתי מותרת. תופעות לוואי בשימוש קפאין הם: עצבנות, נדודי שינה הגברת קצב לב, עליה בכולסטרול, עלייה בייצור שתן והתייבשות. יש לזכור כי השימוש בקפאין ממכר ובהפסקת צריכתו ישנן תופעות גמילה של תשישות, כאבי ראש, עצבנות יתר וחוסר מוטיבציה.
האמצעים הפיזיולוגיים לשיפור ההישג הספורטיבי כוללים: סימום דם ושימוש במלחי בסיס. סימום הדם משמעו העשרת הדם (פחות נפוץ כיום בגלל השימוש באריתרויפויטין) על- ידי הוצאת כמות דם באימונים אותה מחדירים לספורטאי חזרה בסמוך למועד התחרות. החדרת כמות הדם גורמת לעליה בנשיאת החמצן בדם ובכך לשיפור בביצועי סבולת.
שימוש במלחי בסיס (נתרן ביקרבונט) מוריד את החומציות ובכך מעלה את זמן ההגעה לסף חומצת החלב (הסף האנאירובי) ודוחה עייפות. שימוש במלחי בסיס ניתן לזיהוי יחסית בקלות ולכן נמנעים מלהשתמש בשיטה זו.
כפי שציינתי בתחילת הכתבה, ספורטאים רבים מוכנים ליטול סמים על מנת לשפר ביצועים ספורטיביים כדי להגיע להישגים על חשבון בריאותם ואף מוכנים לשלם על כך בחייהם.
לאחר כל תופעות הלוואי הרבות אותן פירטתי נראה בלתי הגיוני לסכן את הבריאות במחיר כזה. אולם המציאות מוכיחה אחרת ללא הבדל בין ענפי הכוח וענפי הסבולת.
עם התפתחות המדע, ישנו מאוץ בפיתוח חומרים שונים באופן כזה שרשויות הספורט אינן מצליחות להתחקות אחריו ומכאן סיכוי נמוך בתפיסת הספורטאים המשתמשים. ועד האולימפיאדה הבאה יתכן וימציאו אביזר כלשהו לאתלטים כפי שחברת “ספידו” המציאה עבור השחיינים, מה שיבטיח לנו עוד שבירת שיאי עולם כנראה גם באצטדיון בלונדון.