0 € to 5.600.000 €

More Search Options
We found 0 results. View results
Your search results

לחץ אישי-חברתי ותפקידו של המאמן

Posted by mistral on 4 במרץ 2016
| 0

 

מאת: אייבי גילת ויפית גלילי

 

פעמים רבות המתאמנים נחשפים לתגובות של זלזול בקרב מתאמנים אחרים לעצם השתתפות בספורט של אחד כזה או אחר. לדוגמא בכתבה של איל מויאל על כך שהוא חוצה את ישראל בטריאתלון נכתבה התגובה הבאה: “נו באמת, לא עדיף כבר אם כבר כ”כ לאט אז עם תרמיל על הגב וליהנות מהנוף ?” ובכתבה של אברהם בורג- “אז למה אתה רץ לאט כל- כך?” והדוגמאות עוד רבות. תגובות אלו מייצגות את שקורה בשטח:

תופעה רווחת בקהילת המתאמנים, לצד ההתמכרות לספורט קיים לחץ חברתי להציב יעדים כל פעם יותר גבוהים ולעשות כמעט הכל כדי להשיג אותם, גם אם הדרך אינה מתאימה ו/או אינה בטוחה. אם בעבר הטריאתלון היה נחשב להישג היום רק אם אתה משתתף באיש ברזל זה שווה משהו. מתאמנים חדשים משתתפים במרתון שבאמתחתם רק כמה חודשי ריצה וריצת 10 ק”מ מבלי לרדת את ה- 45 ד’ אינה נחשבת. המתאמן נמדד בתוצאות ועצם קיום משטר האימונים אינו מספק.  למתאמנים יש אופי מובנה של דרישות עצמיות גבוהות ומכאן, אם נוסיף להתמכרות לספורט את הלחץ הסביבתי (ממתאמנים אחרים ומהמאמן) נקבל מתאמן תחת ביקורת מתמדת שאינה מאפשרת לו לעסוק בספורט לשם הכיף, הבריאות, המסגרת החברתית בצורה מתאימה ונכונה עבורו או שאינה מאפשרת לו להתקדם בהדרגתיות הנכונה.

 

לצד אלו המכורים לספורט מגיל צעיר, יותר ויותר אנו פוגשים במתאמנים סביב גילאי 40-50 בתחילת דרכם המציבים לעצמם מטרות מסכנות בריאותית, ואכן רבים סובלים מפציעות חוזרות ונשנות, מתשישות גופנית, אי התקדמות ואף רגרסיה בכושר. בנוסף, גורם משמעותי בכניסה לספורט הוא הניסיון להשפיע על הרכב הגוף (הורדת אחוזי שומן)  ובקרב נשים בעיקר, העיסוק בספורט יכול להוביל להתפתחות או לחיזוק התעסקות שלילית במראה החיצוני ובאכילה.

 

רבים פונים לאימוני קבוצה בשל המעטפת המקצועית-ניהולית- חברתית הקיימת במסגרת שכזו. לרוב, קבוצות האימון הינן הטרוגניות והאימונים במסגרת קבוצתית יוצרים לחץ גבוה יותר על המתאמן ברמת האימון כמו גם בתחרויות. למי שמכור לספורט על כל היבטיו החיוביים קשה לראות את התמונה הכוללת הנכונה. בנוסף, הסוגיה החברתית אינה פתוחה מספיק לשיחה. “ביקורת” בין מתאמנים על עומס יתר או משטר אימונים תובעני מדי, אינה פופולארית, ובשפת המתאמנים – אתה חריג אם הוגדרת “שפוי”. ומכאן, האחריות להתנהלות נכונה מוטלת על כתפי המאמן המשמש כ”גורו”.

 

שמירה על בריאות כללית, פיזית ונפשית

קיים הבדל בין ספורט מקצועני לבין ספורט חובבני ונראה כי גבול זה הולך ומטשטש מבחינת משאבים של  זמן, כסף ואנרגיה  ו”תשלום” בריאותי של  הספורטאים החובבניים, ללא  פרופורציה.

מכיוון שתוחלת החיים עולה המטרה היא להיות מסוגלים להתמיד בפעילות לאורך שנים רבות יותר. מעל הכל עומדת בריאותו של המתאמן, משטר אימונים והצבת יעדים צריכים להיות כאלו שימנעו פגיעות במערכות הגוף השונות כגון מערכת התנועה (שלד- שריר) ומערכת החיסון.

מתאמנים שנאלצו להפסיק את אימוניהם מרגישים כאילו עולמם חרב עליהם ומדווחים על תחושות של ריקנות, תסכול, דיכאון ועצבנות.

על המאמן לעשות הכל בכדי להבטיח את רוטינת האימונים של המתאמן:

 

 

 

  1. המאמן והצבת יעדים.

על המאמן לדאוג להצבת יעדים ריאלים. בתחילת דרכם המשותפת טוב יעשה המאמן אם יתשאל את המתאמן על מטרתו ומניעיו לעיסוק בספורט בכלל והנבחר בפרט, יכיר את נתוניו האישיים: עברו הספורטיבי, הרפואי (מחלות, פגיעות גופניות), ייקח בחשבון את נקודת הפתיחה שלו ועם הזמן ילמד את קווי דמותו ויעודד או יבלום בהתאם לכך.

. עם ההתקדמות בדרך המשותפת ניתן לעשות הערכה מחודשת ליעדים.

 

  1. המאמן כבלם.

ספורטאים מתאפיינים לרוב בחוזק מנטלי המתבטא בקושי לוותר לעצמם. פעמים רבות החוזק המנטלי אינו תואם היבטים  פיזיולוגיים- אנטומיים ואווירת לחץ גורמת לביצוע כל אימון כאילו זו תחרות, מה שמוביל לדרך אחת- לפציעה ו/או לנסיגה ביכולת ומכאן לתסכול רב.

יש מתאמנים שהתנתקו מהגוף שלהם ומתעלמים מסימנים של עייפות ותשישות כרוניים, כאבים, פגיעות חוזרות ונשנות, תדירות מחלות (שפעת ודרכי נשימה) ו”דריכה במקום” או רגרסיה בכושר. אחריות המאמן הינה לפעול כנדרש למניעת מצבים כגון אלו או להתמודד עמם נכונה כשהם קורים. תפקיד מאוד קשה של המאמן הוא להיות הבלם. המאמן צריך להיות חזק ולא להיכנע לדרישות המתאמן (=הלקוח), שאינן תואמות את דעתו המקצועית.

 

היבט פיזי

על המאמן לדאוג לקיום אימונים חלשים המובנים בתכנית. בנוסף, עליו להיות רגיש למתאמנים בימים השונים ולבצע התאמה מחודשת של האימון בהתאם לסיטואציות השונות.

יש לתשאל מתאמנים על תחושות לפני הגעתם לאימונים, בזמן האימון ואחרי אימונים, ולהיות ערניים לסימני נסיגה או חוסר התקדמות חזויה.

יש להקפיד על קיום האימון התואם את תתי הקבוצות על פי רמת הכושר שלהם.

 

היבט מנטלי

המאמן ידאג להפחתת לחץ אישי וחברתי ויקפיד על אווירה שתאפשר אימון בעומס המתאים גם אם תנאי השטח מקשים על כך  (מסלול שאינו מעגלי). אופציות שונות לכך הן- היצמדות המאמן לקבוצה החלשה יותר או הצטרפות לקבוצה החזקה באימון המוגדר חלש ולוודא שהם מקיימים אותו, קיום אימון משותף של כל הרמות על-פי עומס אימון של הקבוצה החלשה, ריצה הלוך- חזור של קבוצת החזקים לקבוצה החלשה יותר.

בנוסף, טוב יעשה המאמן אם יקיים שיחות כלליות ואישיות המעודדות המפחיתות לחץ – ייתן משוב לא רק על זמנים ומהירויות אם כי על קביעות הגעה והשתתפות, על התקדמות, על יתרונות המתאמן הספיציפי לאווירה הקבוצתית (חוש הומור, אוירה מרגיעה, מאחדת).

 

שימו לב לנושא הדיכוטומיות של מתאמנים המתאפיין ב”חוק הכל או לא כלום”. כל אימון הוא הישג בפני עצמו – המתאמנים יבצעו אימון חזק ואם הם עייפים או לא במיטבם (ביום או לאורך תקופה מסוימת) הם יוותרו על האימון כליל. הסרת הלחץ לתת בכל אימון 100%ֵ ולהתקדם כל הזמן, והידיעה כי המאמן מסוגל להיות גמיש באימוניו בהתאם לסיטואציה- יגבירו את התדירות ההגעה לאימונים עם חשק גבוה יותר ובפחות לחץ.

 

לאלו המתאמנים באופן קבוע בקבוצה החזקה קשה עוד יותר בהיבט המנטלי לבצע אימונים עם קבוצה ברמה נמוכה יותר אם ידרשו לכך במצבים שונים- חזרה לאימונים אחרי החלמה מפגיעה, רגרסיה בכושר או כיוון שסובלים מפגיעות חוזרות ונשנות. טוב יעשה המאמן אם יקפיד שאותו מתאמן יתאמן בקבוצה החלשה יחסית, יעודד אותו בכך ויבלום אותו מהתקדמות מהירה מדי.

 

אלו שהתחילו להתאמן בגיל מאוחר יחסית והתמכרו לספורט מרגישים שהם צריכים להספיק את כל מה שהם הפסידו עד עתה. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן להתקדמות הדרגתית. בניית תשתית טובה לשנים קדימה הינה חשובה כפי שבית יישאר לעמוד על תילו רק עם יסודות חזקים.

 

בנוסף, עם העליה בגיל (בעיקר החל מעשור חמישי) יש קושי בשמירה על הישגים. יש לעזור למתאמנים  להכיר בכך ולהשלים עם זה ולאפשר להם להסתגל למצב החדש על-ידי התאמת האימונים והיעדים.

 

  1. מאמנים ונשים

מאמנים צריכים להיות רגישים למניע של נשים רבות לקיים משטר אימונים מתוך מטרה להוריד במשקל/אחוזי השומן. על המאמן להיזהר מהתעלמות או ממתן גיבוי ליצירת אוירה (מילולית, התנהגותית) המקדמת התעסקות מוגזמת במראה, בדימוי גוף ובהתעסקות שלילית באכילה. על המאמן לאפשר ולעודד השלמת אנרגיה נאותה על- ידי הורדת עצימות בזמן רכיבה לדוגמא. בנוסף, למרות יתרונותיה הרבים של פעילות- גופנית, פעילות אינטנסיבית קשורה לאי פוריות. במיוחד בקרב מתבגרות או בנשים המנסות להיכנס להריון, על המאמן לוודא שאיש מקצוע מתאים מעורב בעניין ולנהוג בשיתוף פעולה אם קיימת בעיה.

 

  1. המאמן והאגו.

הנטייה של מאמנים לתת דגש על החזקים בקבוצה מתוך הזדהות הינה טבעית ובנוסף קיים לחץ מקצועי- חברתי להוכיח ולאסוף יותר הישגים של קבוצתו. לשם כך כאמור יופעל לחץ על החזקים אך בנוסף, פעמים רבות החלשים יותר יזכו לפחות תשומת לב.

על המאמן לשים את האגו שלו בצד, ואת טובת כל המתאמנים לפניו. כאמור, טוב אם יצטרף לאימוני החלשים או יקיים אימונים משותפים לקבוצה עם קבוצות ספורטאים מוגבלים אובייקטיבית (לדוגמא ספורטאי אתגרים, קבוצות אנשים שמנים, קבוצות ילדים).

 

  1. האימון נועד למתאמן (ולא למאמן)

בעיה נוספת שיכולה להתרחש הרבה פעמים היא שהמאמן מנצל את זמן האימון הקבוצתי לאימון עצמי. שוב, בדר”כ זה יבוא על חשבון תשומת הלב לחלשים בקבוצה או אימון תחרותי בקבוצה החזקה. מהמאמן נדרש לנהל את האימון בצורה בה יוכל להפנות משאבים לכיוון המתאמנים, להיות רגיש וקשוב למתרחש.

 

 

לסיכום, למעט ספורטאים מקצוענים המשתכרים מעיסוקם בספורט, כל השאר טוב שיתאמנו לא במחיר בריאותם.

אנו מודעים לכך שמי שמכור לספורט יהיה לו קשה להפנים/להכיל את הדברים אך מי מכם שלמוד ניסיון או שנאלץ לצאת לזמן מה מהמסגרת (מסיבה זו או אחרת)- יהיה קשוב יותר. אומנם מדובר בעבודת צוות של מאמן – מתאמן אך אין זה גורע מאחריותו של המאמן. מתאמנים המשתייכים לסוג האנשים שצריכים יעדים בשביל להתאמן ,בדקו שהיעד הינו מתאים ונכון עבורכם ובקרו את עצמכם בדרך. בכל מקרה נמליץ למתאמנים לעסוק בספורט לתקופה מסוימת בלי הגדרת יעד ספציפי, אלא לשם האימון עצמו.

לסיום, אנו קוראים לכל המתאמנים והמאמנים באשר הם- אנא כבדו האחד את השני ותרמו לאווירה נינוחה ומפרגנת בקהילת הספורטאים.

Leave a Reply

Compare Listings