מאת: פרופ’ אפשטיין, מומחה לפיזיולוגיה סביבתית, מכון הלר למחקר רפואי במרכז הרפואי שיבא תל-השומר וחבר בפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב ויפית גלילי (M.Sc.), פיזיולוגית של המאמץ, דיאטנית קלינית וספורט
חלק א’
ביצוע מאמץ גופני בתנאי אקלים קשים ועומס חום כבד חושפים את המשתתפים לשלוש סכנות עיקריות: התייבשות (דהידרציה), מכת חום, ו”הרעלת מים” בגין שתיית יתר.
עידוד ספורטאים קרוב לקו הסיום של תחרות סבולת כזו או אחרת עלול להיות מסוכן כשאלו מגלים סימנים של אחת מהתסמונות ואז התעלמות מהבעיה על מנת לסיים תחרות בכל מחיר יכולה להסתיים בטרגדיה.
מכת חום והתייבשות הינן שתי תסמונות שונות שרבים נוטים לבלבל בניהן. במכת חום חלה הפרה קיצונית של מאזן החום בגוף והתייבשות נובעת מהפרה במאזן הנוזלים בגוף.
האם התייבשות עשויה להוביל למכת חום? אמנם אלו שתי תופעות שונות ואפשר ללקות במכת חום גם במצב של מאזן נוזלים תקין, אבל התייבשות היא גורם סיכון מוכר למכת חום. התייבשות שמעבר להפסד 5% ממשקל הגוף פוגעת ביכולת לאזן את טמפרטורת הגוף.
בעקבות החמסינים הפוקדים אותנו ובעקבות מקרים מצערים של מוות בזמן מאמצי סיבולת, ביקשתי מפרופ’ יורם אפשטיין ממכון הלר למחקר רפואי במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר וחבר בפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב, שהינו מומחה לפיזיולוגיה סביבתית ובר סמכא בנושא פגיעות אקלים, שיעמוד על ההבדלים בין שתי התסמונות.
מהם המאפיינים והסימנים של מכת חום בהשוואה להתייבשות?
פרופ’ אפשטיין: “מכת חום היא תסמונת המאופיינת בטמפרטורת גוף גבוהה (בדרך כלל מעל 40.5 מעלות צלזיוס) ובפגיעה רב-מערכתית. בשלב הראשון נפגעת מערכת העצבים המרכזית. לכן אדם שלקה במכת חום יהיה מבולבל ולעתים יהיה נתון בחוסר הכרה חלקי או מלא. אתלטים וחיילים צעירים המתמוטטים במהלך ביצוע מאמץ גופני,לאו דווקא באקלים חם, שהתנהגותם שונה מהרגיל או הנתונים בהכרה מעורפלת, יהיו חשודים שלקו במכת חום.
לעומת מכת חום שהינה אירוע חריף (אקוטי), התייבשות היא מצב המתפתח כשכמות המים האובדת מהגוף לאורך זמן גדולה מהכמות שאנו שותים באותו פרק זמן ולכן – קשה יותר לאבחון. אדם המתלונן בקיץ על כאבי ראש וסחרחורת, בעל דופק מואץ, שתן שאינו שקוף אלא צהוב ושלא הטיל שתן זמן רב – חשוד שלקה בהתייבשות. צבע השתן הוא סימן מהותי וככל שצבעו כהה יותר, כך דרגתההתייבשות גדולה יותר“.
אילו קבוצות באוכלוסיה הינם ברמת סיכון למכת חום?
פרופ’ אפשטיין: “מבוגרים, חולים ונוטלים תרופות ומנגד ילדים קטנים שמנגנון ויסותהחום בגופם עדיין אינו מפותח דיו. ההופעה של מכת חום באוכלוסיה זו ובעיקר באוכלוסיה המבוגרת, היא בצורה של מגפה בעת גל חום, כפי שארע לדוגמא בקיץ 2003 באירופה.
אוכלוסייה צעירה ופעילה חשופה גם היא לסכנת מכת חום. מכת החום האופיינית לצעירים קשורה במישרין במאמץ גופני ופחות בתנאי האקלים, ומכאן שמה –מכת חום ממאמץ. הנפגעים העיקריים ממכת חום מסוג זה הם ספורטאי סבולת (כגון רצים, רוכבי אופניים) או חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה המבצעים מאמץ שהוא מעבר ליכולתם.”
המופע של מכת חום ממאמץ הוא ספוראדי, כלומר פרט בודד באוכלוסיה הנמצאת באותם תנאי מאמץ ואקלים – ייפגע.
מהם גורמי הסיכון ל”מכת חום ממאמץ”?
פרופ’ אפשטיין: “מכת חום ממאמץ מתפתחת בדרך-כלל על רקע אחד (או יותר) מששה גורמי סיכון: ביצוע מאמץ גופני שאינו מתאים לכושר הגופני, ביצוע מאמץ מתמשך ללא מנוחה, מחלת חום (אפילו בשלביה הראשונים), מסת גוף גדולה, התייבשות ואקלים לקוי לחום”. לאחרונה, כשאתלטים החלו להשתמש בסמי מרץ כגון תוצרים של אמפטמינים, מקובל להוסיף גם גורם זה כגורם רקע למכת חום.
כיצד נטפל במכת חום?
פרופ’ אפשטיין: “מכת חום היא תסמונת המוגדרת כמצב חירום רפואי. אבחנה מאוחרת וטיפול לקוי במכת חום עלולים לפגוע במערכות גוף חיוניות – כליה, כבד ותפקודי קרישה ואף להסתיים במוות. חומרת הפגיעה ממכת חום תלויה בגובה טמפרטורת הגוף ובמשך הזמן בו טמפרטורת הגוף גבוהה. לכן, הטיפול הראשוני יכוון להוריד באופן חד את טמפרטורת הגוף לערכים תקינים. הדרך הפשוטה והיעילה היא לשפוך כמות גדולה של מים קרים או מי ברז על גוף הנפגע. בה בעת, יש לנטר את טמפרטורת גרעין הגוף באמצעות מד-חום רקטאלי. יש להפסיק את הקירור כשטמפרטורת הגוף יורדת ל- 38.5 מעלות צלזיוס, כדי למנוע קירור יתר. בכל חשד למכת חום יש לפנות את הנפגע במהירות האפשרית לטיפול בבית-חולים”.
כיצד נימנע ממכת חום?
פרופ’ אפשטיין: “בתנאי עומס חום כבד אין לבצע פעילות גופנית אלא באזורים ממוזגים. יש להקפיד על שתייה נאותה. במהלך פעילות בחוץ יש להקפיד על מנוחה לפרקים (15 דקות לפחות) כדי לאפשר ירידה של טמפרטורת הגוף והתאוששות. אנשים חולים והנוטלים תרופות יימנעו ממאמץ גופני בעיקר בתנאי עומס חום כבד. גם מתאמנים שהחלימו מפציעה טוב יעשו אם ימתנו את הפעילות הגופנית בשלבים הראשונים לאחר חזרה לפעילות”.
מכאן, על מתאמנים להתאים את היעד הספורטיבי בו בחרו לרמת הכושר הגופני שלהם ובהתאם לכך להתאים את האימונים.
מומלץ לבצע בדיקת מאמץ שתשקף את היכולת הפיזיולוגית של המתאמן. פירוש נכון לתוצאות הבדיקה ובניית תכנית מתאימה על-ידי איש מקצוע שיכיר את כל מאפיינכם מומלצת גם כן. הדבר חשוב במיוחד לאור העובדה שיותר ויותר מבוגרים מצטרפים למעגל הספורט בשנים האחרונות, אך הדבר חשוב גם לאלו המתאמנים באופן סדיר במשך שנים שצריכים לקחת בחשבון את העלייה בגיל ובמסת הגוף, אם יש כזו.
קיימת הסתגלות פיזיולוגית של הגוף לעומס חום ובכדי להשיגה יש צורך באימון בתנאים שכאלו. לכן, על המתאמנים לבצע חשיפה הדרגתית לעומס החום מבחינת זמן ביצוע (שעה ביום), משך הזמן ועצימות המאמץ. לאלו שמתחילים להתאמן בגיל מבוגר או אחרי הפסקה מפעילות, טוב שיבחרו יעד תחרותי שאינו מתבצע בעומס חום יחסי (באביב, גם עומס חום בינוני הוא עומס חום כבד באופן יחסי).
בנוסף, יש לתת את תשומת הלב ללחץ חברתי הקיים בקבוצות אימון המוביל לכך שהמתאמן יבצע פעילות מעבר ליכולתו. יש לבצע עצירות להשלמת נוזלים כנדרש ולהוריד את עומס האימון כשצריך.
בזמן תחרות, רבים נותנים מעצמם הרבה יותר בהשוואה למצב של אימון ולכן, דגש צריך להינתן על תכנון ריאלי ומתאים של התחרות עצמה והיצמדות לתכנון בזמן התחרות.
תופעה רווחת בקרב רצים היא לקחת כדורים המורידים את חום הגוף לפני מאמצים ממושכים. מה דעתך?
פרופ’ אפשטיין: “שטויות. החום המצטבר בגוף בעת פעילות גופנית הוא תוצר לוואי של הפעילות (חום מטבולי) ולא חום שנובע מפעילות של גורם פתוגני המשפיע על מרכז ויסות החום בגוף. לכן, תרופות המיועדות להוריד חום אינן יעילות. יתרה מכך, הן עלולות להיות גורם רעיל ולהזיק, שכן פעילות הכבד נפגעת במצב של מאמץ עצים בחום.”
האם לנשים יכולת התמודדות טובה יותר בעומס חום בהשוואה לגברים?
פרופ’ אפשטיין: “כן ולא. המחקרים מראים שלנשים יש יתרון באקלים חם ולח ולעומת זאת לגברים יש יתרון באקלים חם ויבש. יחד עם זאת, כנראה שהסיבולת של נשים למאמץ בחום היא נמוכה יותר מאשר זו של הגברים.”
האם יש הבדל בין אנשים מעדות שונות מבחינת התמודדות עם עומס חום (כדוגמת אנשים יוצאי מדינות ערב לעומת מערב)?
פרופ’ אפשטיין: “היבט זה לא הוכח מעולם. בדרך-כלל, בהיבט האנתרופולוגי, ההתמודדות של אוכלוסיות הגרות באזורים חמים היא באמצעות התאמה התנהגותית ולא ברמה הפיזיולוגית. למשל, הבדואים אינם עובדים בצהרי היום ומנהג ה”סייסטה” גם הוא נוהג חברתי התנהגותי שבו נחים בשעות החמות.”
